קונצרט השן יון

קודם כל ולפני הכל, כדאי להקשיב לקטע המופלא בקישור הזה:

והנה עוד כמה, פה, יחד עם תאריכי המופעים בטאיוואן:

http://tw.shenyun.com/symphony/tickets/

עכשיו, אני לא בן אדם של מוזיקה קלאסית בדרך כלל, (אם כי נדמה לי שהופ לאט לאט מתרבתת אותי), אבל באופן מפתיע מבחינתי עברו עלי שעתיים כמו כמה דקות.

זה היה נעים!

נעים כזה שפשוט העלה בכמה רמות את תחושת ההרמוניה הפנימית.

כבר הזכרתי את המילה נעים בפוסט הזה (אבל בהמשך…)

זה חדר איכשהו לתוך הראש הקשה שלי. הרגשתי כאילו זה חודר אלי מרחוק. כאילו משהו מעיר אותי אבל עדין רחוק. הייתי נשארת לעוד חמש הופעות אם הייתי יכולה.

הכינור הסיני, ה אר – הו, ריגש אותי יותר מהכל. והחצוצרות גם.

אני מפתיעה את עצמי היום. באמת באמת.

עכשיו הנה מהתחלה בסדר כרונולוגי –

הופ ארגנה לי כרטיס מתנה. איזו אישה מתנה.

לקחנו מונית כי היינו לבושות יפה ונמאס לנו להזיע (כל כך לח פה שהריצפה מזיעה לא רק אנחנו) בכל מקרה אנחנו עוברות ליד האנדרטה של צ'יאנג קאי שק, אחד מהסמלים של טאייפיי, שעד עכשיו התעלמתי ממנו בנימוס, כולה בניין אמרתי לעצמי, אני בכלל לא בקטע.

כשעברנו לידו, בהצצה מחלון המונית התחלתי לשנות את דעתי. אני באמת צריכה לעבור פה לפני שאסע מלמלתי להופ. ואז עצרנו ונזכרתי שהקונצרט באולם בפנים. יששששש!!!

לפני שאספר על הקונצרט, יש לי רק דבר אחד לומר – מעולם לא דמיינתי שאתרגש כל כך ממבנים מעשי ידי אדם. זה תפס אותי לגמרי לא מוכנה. היה לי קשה להירגע מזה.

זה כל כך גבוה, ואלגנטי, הקישוטים מרגשים אותי, הזויות, הצורה, כלומר, ככה בניין אמור להיראות!

וזה רק השער…

אתם רואים את הצורה של העננים?

הופ הסבירה לי שעננים זו אחת התבניות הפופולריות באדריכלות הסינית המסורתית.

מאחורינו המבנה שבתוכו האולם.

הגובה מוציא אותי משיווי המשקל. תרתי משמע!

והצורה של הגג, זו הבניה המסורתית, זה שונה מהמקדשים הפופולריים, פחות פיתולים, פחות דרקונים ואריות, פחות בלגן, יותר קווים ישרים, מעוגלים קלות בקצוות.

אני מרגישה שזה מהדהד איזו תבנית אוניברסאלית, קשה לי להסביר אבל כשאני מסתכלת זה עושה לי תחושה נעימה. אני לא רגילה לזה.

התבניות שמתחת לגג, זה מבנה מיוחד של שתי וערב, ככה בונים בלי מסמרים.

לא בדקתי מקרוב אז אני לא בטוחה האם בנו גם פה בלי מסמרים. בכל זאת המבנה הזה הוא מהמאה ה 20, אני לא יודעת עד כמה רחוק הם הלכו עם שחזור המסורת.

הנה האולם לפני המופע, כי אסור לצלם תוך כדי.

והנה כמה תמונות יותר שוות שהופ צילמה במופע של הערב. השובבה הלכה פעמיים באותו יום.

לפני שהתחיל המופע של הצהריים ראינו תופעה מוזרה. חבורת מבוגרים – בעיקר מבוגרות האמת, עם שמשיות ושרוולים ארוכים כיאה לטאיוואניות, צועדים עם שלטים גדולים עם תמונות שקשורות לפאלון דאפא, קצת מבולגנים ואיטיים, ואיש אחד צורח באגרסיביות ברמקול ומנסה להוביל אותם.

הופ הסבירה לי שהטקסט בשלטים ומה שהם צועקים משמיץ את הפאלון דאפא. ושהם עושים את זה בתשלום (של המפלגה הקומוניסטית).

מילה של הסבר – השן יון כולל התזמורת שהופיעה היום, למעשה כולם מתרגלי פאלון דאפא, מה שהמפלגה הקומוניסטית מנסה לחסל בסין. אם אתם מכירים אותי אתם בטח מכירים את הסיפור. הם נראו די עצבניים וסובלים. היה חם בחוץ. לשמחתינו הם לא נשארו הרבה זמן.

אני הייתי במצב רוח טוב מדי להיות מוטרדת. האמת שהרגשתי צורך לשוחח אתם כמו תיירת תמימה (שזה מה שאני בסופו של דבר) ולחלוק אתם קצת מהאנרגיה החיובית… בגלל שלא יכולתי לקרוא את הטקסט המשמיץ התמונות עצמן די שמחו אותי. (זו הפרת זכויות יוצרים השימוש שהם עושים בתמונות).

כך או כך הופ העדיפה שנמשיך ללכת.

הנה עוד כמה תמונות למזכרת מהמקום והסעודה הבלתי נמנעת שאחר כך….

התמונות היותר אמנותיות הן מהמצלמה של הופ…

ועכשיו כבר ארבע כי הופ ואני כל אחת שבה מהרפתקאותיה בערך ב 23:30 ואז עוד דברנו ודברנו ועבדנו וכתבנו פוסט…

ואם הגעתם עד פה, מגיע לכם עוד קטע מוזיקלי:

http://www.shenyun.com/learn/category/index/level-one/vjCERymxAIA/music.html

עדכון מצב

הבטחתי לעצמי לכתוב כל יום יומן שדה.
מצאתי קהל – אתם. אנשים שאני מכירה ואוהבת. לפעמים היקום עוזר לי לעשות החלטות כשאי מבולבלת. פה לדוגמה הבנתי די מהר שאף אחד לא נכנס, חוץ ממי שבאמת מתעניין בי, וזה בסדר זה מעולה, איזה כיף זה לכתוב לחברים. היי, כיף שבאתם….

בכל מקרה לא כתבתי כבר שבוע. הסיבה היא כמו תמיד, הצטברות של משימות לא מבוצעות. זה מדכא ומלחיץ. להעלות פוסטים עם תמונות זה הכי כיף וקל, אבל אני מרגישה אשמה. המטרה היא לכתוב יומן שדה. וכרגע אני צריכה לכתוב 2 עבודות לאוניברסיטה. מישהו אמר משהו על תמלול ראיונות?? כבר יש לי איזה 6-7 שעות לדעתי. הנושא הזה לפחות מתקדם די יפה.

הנה עדכון מצב:
רשימת ראיונות:
חואה ליאן- יואה חואה וואנג
חואה ליאן – צי'אנג ג'יאה צ'ן
יילאן – אה -ג'יי
יילאן – אשתו של אה ג'יי אמנה אותי רבע שעה להגיד את שמה בטון הנכון וכמובן שכחתי
יילאן – הבן שלהם המהמם ששכחתי את שמו אבל לעולם לא אשכח איך הסביר לי שהחברה שלו מנהל לו את הלו"ז והוא צריך לבדוק אתה. ואני עדין לא יודעת אם הניסוח היה בהומור או רק באנגלית קצת קלוקלת.
יילאן – הבחורה המהממת שתרגמה את אשתו של אה ג"י
יילאן – הגברת המקסימה שארנה את המסיבת אורז בשדה
טאייפיי- תמי!!! אשה מהממת ומרתקת, שגם עוזרת לי די הרבה, וגם מערבית שזה מרענן, לפחות בזכות השפה אם לא המנטליות

מחר ב 8:30 בבוקר – פרופסור צ'יו מחואה ליאן
מחר ב 15:30 – ימן מימנה גרדן

אני צריכה ללכת לישון ממש עכשיו.

מחר ראש השנה ואני הולכת בערב לארוחת חג בבית חב"ד עם א-תו (תומר הנשמה) אחרי הראיון עם ימן
אני צריכה לצאת מהבית מוקדם ללכת לבנק להוציא כסף כי הכספומט שלהם ושל מקומות אחרים גם כן לא מתקשר איתי.
אני חייבת לעשות סדר בראיונות , העליתי את כולם למחשב ולענן אבל לא לכולם יש שמות ובנוסף חשוב שאציין את השמות בסינית והמיקום והתאריכים באופן הרבה הרבה יותר מסודר.

החלטתי לא לסוע שוב לחואה ליאן בסופש כי זה מסורבל מדי יקר מדי ולא משתלם מספיק במצבי המוגבל בזמן וכסף. ואני צריכה לסיים לכתוב עבודות.

אני מתכננת לעלות לימנה גרדן ביום שני עם הונג ואולי עם א-תו, וביום שבת הבא ה 30 לסוע לטאי צ'ונג לעוד כמה ראיונות ומפגש כייפי עם החברים של מישל. אחר כך אמשיך עוד דרומה ב 2 לאוקטובר.

אני צריכה בין לבין לנסות למצוא זמן לראיין את בי-לין יושב ראש ארגון הפרמקלצ'ר שגר בשינצ'ו (שעה מערבה מטאייפיי)ואולי נצטרך תרגום.

אני צריכה לקבוע זמן עם אננדה סורוסי. מתכננת גם כמה מפגשים בטינן ואחר כך ממשיכה לטאי דונג ואחר כך – נגמר הטיול….

כל כך קצר
אני צריכה גם למצוא זמן לכתוב רשמים יותר עמוקים. אני מרגישה שבגלל העבודות שלא סיימתי אני לא מעיזה להתחיל משהו חדש ממש. אבל אין זמן יותר לחכות. בסופ"ש הזה אני לא יורדת מהמחשב.

תמונה לקישוט ?

מטריות

עדכון חדש ישן, לכבוד הגשם של הטייפון שעובר לידינו (איזה כיף החליט ברגע האחרון לקפוץ ליפן במקום לפה)

אז לכבוד הגשם אני רוצה להתוודות שאחד הדברים הראשונים שהדליקו אותי פה, זה מטריות. ביליתי במצטבר כמה שעות בעמידה ברחוב עם הטלפון בהיכון לתפוס אותן בזווית טובה.

הן פשוט באו בצבעים וצורות שלא הכרתי קודם. כל כך מתאים לאסתטיקה הטאיוואנית , הכל יפה, הכל יצירתי, מוקפד, אבל לא מדי, השפעות יפניות כנראה, אבל עם קצת יותר גמישות ומקום לבלגן, בכל מקרה המטריות מדליקות ממש….

ביומיים הראשונים שלי פה ירד גשם בלי הפסקה והכל פה היה אפור, חוץ מ –

וכמובן המטריה שלי שקניתי מחוץ לתחנה המרכזית בדוכן מטריות רחוב של סבתא נחמדה. וידוי – זו המטריה השניה. הראשונה היתה באורך מטר, קניה נואשת וחסרת מחשבה בדרך משדה התעופה להוסטל בגשם עם 25 קילו על הגב. עניין לגמרי לא מעשי. זו נכנסת לי בתיק הקטנטן בלי שום בעיה. אני הולכת לפי הכלל של : לא מניחים – לא שוכחים.

בכל אופן החלטתי לתרום את חלקי לצבעיוניות הרחוב 🙂

אחד הדברים המדליקים ששמתי לב אליהם פה, זה כמות הגברים שמסתובבים עם מטריות ורודות (תציצו בתמונות – צילמתי לפחות אחד). אף אחד לא סיפר להם שורוד זה צבע נשי (במערב! למי אכפת). יש עוד כמה דברים שעדין לא סיפרו להם בהקשר המגדרי. אני אוהבת את זה.

הבטחה

מחשבות של לפנות בוקר

למי אני כותבת

לוקח זמן לדייק את זה, למי להתאים את כמות המילים, את רמת הסינון, את השפה,

אני כותבת יומן מסע לאנשים האהובים שלי.

אני כותבת כדי לשתף בעבודה שאני צריכה לעשות, כי זה כל כך קשה לעשות הכל לבד, הנה לדוגמה תימלולי ראיונות, ואיזה ראיונות! פשע להמשיך לשמור לעצמי

אנשים הם דבר כל כך מרגש.

אני כותבת כדי לשלוט ברגשות כדי למסגר אותם כדי לנהל אותם

אני כותבת כדי לא לאבד את הזיכרון, בזמן אמת, כמו בכתה בשיעורי סמינר מעולים שאין עליהם מבחן

אני כותבת כדי להתקרב לכל מי שאני רוצה שיתקרב, שידע שישתתף בחיי, חברים משפחה מורים,

והשאר, מי הם השאר? אולי כשהעולם שלי מלא באנשים שאני בוטחת בהם, לא ישאר זמן להקדיש לשאר….

יש פה שיר אחד, שמלווה אותי כבר כמה שבועות, הייתי רוצה לשיר אותו, לפעמים אני מנסה

למי שהתאהב בשיר ובזמרת, שמה סמינגד Samingad והיא טאיוואנית אבוריג'ינית משבט הפויומה Puyuma

🤗

נדמה לי, שהשיר הזה מדבר על חוסר וודאות ואמון, על אבדן ותקווה.

אני מרגישה שזה סיפור חיים, הידיעה שאני חלק מסיפור אחר, רחב מאד, נותנת תחושת ביטחון,

אמון, תקווה, מילים שמכילות הכל

הן בולטות על רקע הדאגה כמו שמש שוקעת על רקע שמים כהים או ים אפל שמנצנץ אור, ניגודים, מעברים,

כמו המיסתורין של החיים, שנמצא בשקט שבין 2 פעימות לב, נשמע מוכר?

(קרדיט לאינדיאנים של אמריקה)

עכשיו נדמה לי שהשיר מדבר על שרשים ועל לידה וכל מה שבא אתם…

(שינוי, מוות)

אולי עד סוף הטיול היא תספר לי

עוד טייפון הגיע, המון מים בחוץ וכבר זמן לישון

Back in the city

יש קצת השלמות לעשות אבל בינתיים תראו מה קורה פה- הופ לקחה אותי לכתת האנגלית שלה, בתור אטרקציה, אני האטרקציה 🤤

התחלנו במעגל שמות – משחק שצריך לזכור בו את השמות של כולם (שמות באנגלית למזלי!) ואז הם שאלו אותי באנגלית על ישראל והייתי צריכה לענות ולהסביר ב5 משפטים באנגלית את 3 הדתות, היחסים ביניהן, ההסטוריה של ירושלים והאם בטוח לבקר בישראל. האמת שהיה נסיון מרתק 😎 קבלתי כמה המלצות מה לשמוע בסינית (להקה בשם 500 לדוגמה) ומה לעשות בטאייפיי (לשחות מוקדם בבוקר בחוף של קיילונג!) ויש מצב שמשדכים לי פה אח של מישהי 😊 שאלו אותי מה הכי הרשים אותי בטאיוואן, הדבר הראשון היה – כמה שכולם נחמדים… אמיתי… ❤

אחר כך אני עולה עם הופ למשרד (4 קומות ברגל שיהיו בריאים) אני רוצה שהיא תקבע לי פגישה עם הנשיאה, זה בית ספר קהילתי למבוגרים שפועל בתוך מבנה של תיכון שפעיל בבוקר, הם מקדמים פרוייקטים של פרמקלצ'ר בעיר, זה חלק מטאייפיי שנקרא מוז'ה. תראו את הנוף הזה ברקע ועכשיו ועכשיו חוץ מזה הכל כל כך מטופח ונקי פה! לדוגמה הופ אופס קורה לטובים ביותר. יווווו תראו מה מצאנו, יש להם פעילות פרמקלצ'ר מחר בבוקר לא מחר. בודקים עכשיו. האחראית על ארגון הפעילות – יה צ'י, תתקשר להופ אחכ. המורה מסתבר הוא הבחור מימנה גרדן Yamanna garden יה- צ'י התקשרה, יום רביעי שבוע הבא 🙂 השמש התחילה לרדת, צובעת הכל בזהב והשמיים כחולים ברקע, נעים ויפה בחוץ, אנחנו נוסעות למאו קונג. אני מנסה לשכנע את הופ לבוא איתי ברכבל-

אני אתחיל מהסוף – לפני שאעזוב את טאיוואן, אני בוודאות חוזרת לפה, והפעם עם הופ 😍

למזלי פגשתי את אוני מפינלנד והתרגשנו קצת ביחד 😀 הנה למה –

יש תחנות בדרך עם מקדשים ומסלולי הליכה, אני המשכתי עד למעלה איפה שהופ חיכתה לי עם הרכב ועם נעלי העקב המהממות שלה. עכשיו אני והופ במסעדה, וזה הזמן לסגור את הטלפון 💜